מעצבת הפנים אלזי דה וולף – מורדת בעולם מכוער

אלזי דה וולף התייחסה לעצמה כ"מורדת בעולם מכוער". בתקופת הזוהר של אלזי מ-1926 ועד מותה ב-1950, שאר העולם פשוט קרא לה ליידי מנדל.

בשנת 1913, אלסי כתבה את מה שאולי היה אחד הספרים הגדולים הראשונים על עיצוב פנים, הבית בטוב טעם. היא התפרסמה היטב בניו יורק, פריז ולונדון, והאמינו על ידי כמה שהיא האדם שהמציא לראשונה את מקצוע עיצוב הפנים. בין אם זה המקרה ובין אם לאו, אלסי דה וולף יכולה לכלול כמה אנשים משפיעים מאוד בקהל הלקוחות שלה, כמו אן ונדרבילט, הדוכסית מווינדזור ואדלייד פריק.

סגנון הקישוט של אלסי כלל לעתים קרובות צבעים בהירים ורעננים, והיא הייתה אחראית להבהרת הפנים של כמה מהבתים הוויקטוריאניים המרשימים ביותר בתקופתה. היא לא הייתה מעריצה של האופי האפל של עיצוב ויקטוריאני מסורתי, ועבדה בחריצות כדי לשנות אותו ככל האפשר.

באופן מעניין, אלסי דה וולף התחילה את דרכה כשחקנית, ועשתה את הופעת הבכורה שלה על הבמה בשנת 1890 כחברה בחברת Empire Stock. מאוחר יותר היא הקימה חברת מניות משלה, והתעניינה בעיצוב פנים תוך כדי עבודה על התפאורה להצגות. ב-1903 היא עזבה את התיאטרון סופית כדי להמשיך בתשוקתה לקישוט בתים.

הוועדה הראשונה שלה הגיעה בשנת 1905, בבניין בשדרות מדיסון 120 בניו יורק, שהפך למועדון החברתי המוביל של העיר. (בתפנית אירונית של הגורל, הבניין הזה הוא כעת ביתה של האקדמיה האמריקאית לאמנויות דרמטיות.) הצלחתה של אלסי בפרויקט הזה הובילה לקריירה רווחית מאוד, שראתה אותה הרוויחה מיליון דולר על פני תקופה של עשרים שנה; סכום נכבד באותה תקופה.

כשהתחתנה עם הדיפלומט סר צ'ארלס מנדל ב-1926, ה"ניו יורק טיימס" תיאר את ליידי מנדל כ"אחת הנשים הידועות ביותר בחיי החברה בניו יורק". היא אפילו הוזכרה באחד השירים הפופולריים של היום, "Harlem on My Mind" של אירווינג ברלין, שבו מזכירה כותבת השירים האגדי "דירה בגובה רב שליידי מנדל עיצבה".

בשנת 1935, מומחים בפריז כינו את ליידי מנדל לאישה המתלבשת הכי טוב בעולם, מה שזכה לשבחים רבים, שהגיעה מהמקום הידוע ביותר בעולם לאופנה עילית באותה תקופה. בבגדיה וגם בעיצוב הפנים שלה, היא חיה לפי המוטו שרקמה על כריות טפטה בסלון שלה: "לעולם אל תתלונן, אל תסביר".